החל מגיל 4 רון החל לסבול מטיקים: הטיית ראש, גילגולי עיניים, קפיצות, הזזת ידים, רגליים, כתפיים, סרעפת, כולל טיקים קוליים שהתבטאו בנהמות וכחכוחים. היום רון כבר בן 12 ולפני חודשיים התחלנו את פרוטוקול אומגה, למרות שעברו רק חודשיים, כבר היום יש שיפור ניכר. רון אומר שהוא כבר לא מרגיש שיש לו טיקים, גם בימים הפחות טובים. רון יותר משוחרר, פחות הססן. כאילו התבגר ולקח אחריות על עצמו ועל התהליך. אנחנו שמחים שבחרנו בדרך הזאת- והיא עוד ארוכה… חבל שלא ידענו על ההשפעה של השינוי בתזונה ושל אומגה 3 קודם לכן. יכולנו לחסוך מרון סבל.
רון נפתח אל העולם
סיפור על מסע בן חודשיים
ספטמבר 2013
כשרון היה בערך בן 4 ראינו שמשהו אצלו שונה. יחסית לילדי הגן האחרים הוא פתח פער: נהיה נמוך יותר מהאחרים, רזה יותר, מעט מסורבל ומתקשה יחסית בפעילות גופנית כמו קפיצה, טיפוס וריצה. תמיד העדיף ללבוש בגדים רכים, לא אהב ללבוש ג`ינס והתויות בבגדים והתפרים בגרביים הפריעו לו.
וכאילו לא די בכך, באותה תקופה התחילו להופיע אצלו טיקים בודדים בעיניים בצורת מצמוץ שהלכו וגברו, ועד גיל 7 הפכו למורכבים יותר ובתדירות גבוהה מאוד (מספר פעמים בדקה). הטיקים התפשטו לכל הגוף: הטיית ראש, גילגולי עיניים, קפיצות, הזזת ידים, רגליים, כתפיים, סרעפת, כולל טיקים קוליים שהתבטאו בנהמות וכחכוחים. בכתה א` התחלנו עם ריפוי בעיסוק כדי לטפל בסרבול, אבל זה לא ממש עזר, והוא לא אהב ללכת לטיפולים, אז כעבור שנה הפסקנו.
שיא הבעיה הגיע בסביבות גיל 10 ונמשך למעשה עד תחילת הטיפול בפרוטוקול אומגה. עד גיל 10 רון היה מאוד אהוב ומקובל בכיתה, נפגש המון עם חברים, אבל אז התחיל להתרחק מהם. הם פנו לחוגי ספורט שהיו לו קשים ולא עיניינו אותו, הם השתוללו בהפסקות והוא היה מסורבל, וכך הוא התחיל להסתגר. הוא טען שהילדים משעממים אותו, והעדיף ללכת לחוגים אחרים.
לקחנו אותו לנוירולוגית שאבחנה שיש לו תסמונת טורט, למרות שכבר ידענו קודם (רק מחיפוש באינטרנט היה ברור שהסימפטומים מתאימים לתסמונת טורט). היא המליצה לא לטפל תרופתית בטיקים בגלל תופעות הלוואי של התרופות ואמרה שזה פוחת עם הגיל. מקסימום המליצה על תמיכה פסיכולוגית אם הטיקים ממש מקשים עליו חברתית. אנחנו גרים בישוב קטן, הילדים בכיתה מכירים את רון מגיל אפס ואף פעם לא העירו לו או שאלו על הטיקים- ככה הם מכירים אותו- ולכן החלטנו לעזוב ולא לטפל, לתת לזמן לעשות את שלו ולקוות שיעבור מהר.
רון תיכף בן 12, וראינו שהטיקים לא ממש פוחתים והוא רק ממשיך להסתגר. במקרה קראנו בעיתון על שינוי תזונה ואומגה 3 והחלטנו שאין לנו מה להפסיד. חיפוש קצר באינטרנט העלה את האתר של אומגה 3 גליל. קראנו את הסיפורים באתר והחלטנו לנסות. אמרנו לעצמנו שמקסימום נותנים לו תוסף תזונה ואין מה להפסיד.
יצרנו קשר עם גיא, שלחנו את סיפור החיים של רון ואת טופס המעקב, והתחלנו את הטיפול לפי ההמלצותיו של גיא. התחלנו עם מינון נמוך של אומגה 3 ועם הערות איך לשפר את התזונה. בכל שבוע העלנו בכמות האומגה והכנסנו עוד שינוי בתפריט.
זה הזמן לציין כי תזונתו הכללית של רון הייתה כמו ברוב הבתים בישראל: לארוחת בוקר אכל קורנפלקס , מעדן או חטיף אנרגיה. לביה"ס לקח לחמניה מקמח לבן עם ממרחים שונים. בצהריים אכל עוף או שניצל עם פסטה אורז או תפוח אדמה ובערב ביצה, טוסט או פיצה. תמיד היו ירקות חתוכים או סלט על השולחן אבל הם היו "ליד" ולא העיקר. בין לבין היה מנשנש חטיף, עוגיות, גלידות, שוקולד. כלומר, הרבה יותר מדי סוכר ועמילן ופחות מדי שומן ופחממות מורכבות וויטמינים.
עם תחילת התהליך הבנו שהתזונה הזו ממש גרועה לרון והחלטנו לשנות. רון התחיל לקחת אומגה 3 וויטמין E ואת השינוי בתפריט תכננו לעשות בהדרגה ולאורך זמן, אך למזלנו הרב רון אוהב לאכול הכל, ושיתף פעולה בצורה מדהימה. באופן מיידי הפחתנו מתוקים, קורנפלקס ומעדנים עד שירדו לגמרי. במקביל עברנו למוצרים מחיטה מלאה. הוספנו סוגי בשר לתפריט היומי והגדלנו משמעותית את כמות הירקות והקטניות, שעכשיו הם העיקר בארוחות. זאת ועוד, כתוצאה מכך המשפחה כולה שינתה את התפריט. אנחנו כמעט לא מכניסים הביתה את מה שמזיק, וגם כשאוכלים בחוץ יודעים לבחור מה שיותר בריא. אנחנו לא מתיחסים לזה כעונש ולא פנאטים. מידי פעם מרשים לעצמנו לסטות מהתפריט, אבל יודעים למנן את הכמות והתדירות.
בימים הראשונים לא ראינו שינוי, אך עם הזמן והעליה במינון החלה ירידה הדרגתית בטיקים וגם שיפור בהתנהלות של רון, הוא נהיה פחות סגור ויותר בטוח בעצמו.
תוך חודשיים הגענו למינון האופטימלי של אומגה וויטמין E והשגנו יציבות בתפריט.
למרות שעברו רק חודשיים, כבר היום רואים שיפור משמעותי. אולי בגלל שלקחנו את הטיפול ברצינות- מקפידים על תזונה, ועל לקיחת האומגה ולא מוותרים.
הטיקים פחתו משמעותית. ממצב של טיק חזק בכל כמה שניות הגענו היום למצב שבו יש ימים עם טיקים ממש בודדים וחלשים.
ובכל זאת- יש גם ירידות, מידי פעם יש יום או יומיים רצופים עם המון טיקים, גם קוליים. אבל הם חלשים בעוצמתם יחסית למה שהיה לפני הטיפול.
באופן כללי- יש שיפור ניכר. רון אומר שהוא כבר לא מרגיש שיש לו טיקים, גם בימים הפחות טובים.
רון גם נראה יותר משוחרר, פחות הססן. כאילו התבגר ולקח אחריות על עצמו ועל התהליך.
בנימה אישית
היום, חודשיים לתוך התהליך, אנחנו שמחים שבחרנו בדרך הזאת- והיא עוד ארוכה…
חבל שלא ידענו על ההשפעה של השינוי בתזונה ושל אומגה 3 קודם לכן. יכולנו לחסוך מרון סבל.
השינוי בתפריט הוא לא כזה נורא. צריך להיות מודעים למה טוב ומה לא, ופשוט לקחת מהמדף בסופר את מה שטוב. יש חלופות לכל דבר, רק צריך להתרגל.
אנחנו מאמינים שמה שההורים משדרים משפיע על התפיסה וההתנהלות של הילד, לכן בחרנו שלא לעשות מזה דרמה ופשוט הפסקנו לקנות את מה שלא בריא. הסברנו לרון את המשמעות והוא הבין שזה לטובתו .
ברור לנו שהסביבה לא "סטרילית" ויש פיתויים ומתוקים בכל מקום ורון יודע שמותר לעגל פינות "פעם ב…." – וזה רק מגביר את שיתוף הפעולה שלו!
הליווי של גיא לאורך הדרך מאוד חשוב ונותן ביטחון-. היינו צריכים את "הניעור" בתחילת התהליך כשהבנו כמה רעה היתה התזונה וכמה חשוב לשנות, וכל צעד שעשינו היה לפי ההמלצות של גיא. אנחנו מרגישים שיש איתנו מישהו.
בהצלחה!!!