ברוכים הבאים למרכז המידע

הרשמה למרכז המידע

הרשמה למרכז מידע

אחת לחודש נשלח לך ניוזלטר מרוכז עם עדכונים ומאמרים חדשים


לחיפוש בטקסט חופשי במרכז המידע הקלידו מילות חיפוש בתיבה
מרכז המידע  > הפרעות קשב וריכוז ותסמונות נוירו-פסיכיאטריות נוספות > טורט מדוע אין מחקרים על אומגה 3 וטורט? על חזית המחקר 
0
08/10/2013 | 

מדוע אין מחקרים על אומגה 3 וטורט? על חזית המחקר

מחקרים רבים נערכו עד היום על השימוש בשמן דגים בתסמונות נוירופסיכיאטריות. בין השאר התפרסמו מחקרים רבים על אומגה 3 ו:

  • סכיזופרניה
  • תסמונת בי פולרית (מניה דיפרסיה)
  • חוסר קשב וריכוז ADHD על נגזרותיו השונות- דיספרקסיה, דיסלקסיה, ADD
  • OCD
  • דיכאון וחרדה
  • אוטיזם על נגזרותיו השונות
  • תסמונת רט

 

רוב המחקרים הנ”ל העלו ממצאים חיוביים ביותר, ביחוד המחקרים מהשנים האחרונות כאשר החלו סוף סוף להשתמש במינונים רלוונטיים גבוהים ולאחר שהבינו כי צריך להשתמש בשמן דגים מלא ולא בDHA לבד או ALA (אומגה 3 צמחית שתמיד מאכזבת מחדש במחקרים).

לעומת זאת מחקרים על אומגה 3 וסינדרום טורט כמעט ולא התפרסמו. בהמשך מובא תיאור של מחקר אחד שנעשה לאחרונה בניו יורק על אומגה 3 וטורט לצד הסבר על תוצאותיו. מעבר לכך אנו מציעים נקודת מבט רחבה יותר עבור הורים הבאים לבחור מזור לילדיהם.

מחקרים על טורט ואומגה 3

על סינדרום טורט כמעט ולא התפרסמו מחקרים. ישנו רק מחקר קליני אחד שהתפרסם על שימוש בשמן דגים לטיפול בטורט.

החוקרת הראשית דר` וילמה גבאי (ישראלית במקור) מאוניברסיטת ניו יורק NYU. המחקר הראה תוצאות חיוביות לטיפול אך לא תוצאות דרמטיות כמו התוצאות שאנו חווים בטיפול בטורטניקים עם אומגה.

מדיון עם וילמה ומקריאת פרוטוקול הניסוי ברור שהתוצאות החיוביות הוחלשו או מותנו ממספר סיבות העומדות בבסיס הניסוי:

  1. המינון – המינון שניתן היה נמוך מידי על הגבול התחתון של האפקטיביות (מניסיוני יש להגיע בטורט עד גרם חומר פעיל לכל 5ק”ג גוף).
  2. משקל הילד – בקביעת המינון לא היתה התחשבות במשקל הילד. כל הילדים על טווח משקלים של 20 עד 40 ק”ג קיבלו את אותו מינון.
  3. מינון לא קבוע – במהלך הניסוי המינון לא היה קבוע אלא השתנה על סמך הממצאים הקליניים במהלך הניסוי. זאת במקום לקבוע מינון קבוע יחסית למשקל הגוף. למעשה משקל הגוף לא נכנס כפרמטר.
  4. שילוב תרופות פסיכאטריות – לא בוצע שינוי במינון התרופות אצל אותם ילדים שהיו על תרופות. למעשה החוקרים התעלמו לחלוטין מהסינרגיה החזקה בין תרופות פסיכיאטריות לאומגה 3 וביחוד תרופות חוסמות דופאמין כמו הלידול וריספרדל.
  5. שמן זית כפלצבו – הפלצבו בו השתמשו בקבוצת הבקרה בניסוי היה שמן זית. כיום ידוע שלשמן זית ישנה השפעה מטבולית ואף נוירופסיכארטית משמעותית (בדרך כלל מיטיבה כי הוא משפר את המטבוליזם של אומגה 3 וחוסם או מאט את המטבוליזם של אומגה 6 ובכך הוא לכאורה משפר את היחס אומגה 3 ל6) ולכן הוא איננו מתאים לשמש כבקרה. החוקרים מודים בכך במסקנות ואף מסבירים את העובדה הזו.
  6. משך הניסוי – מה שבאמת לא איפשר לראות תועלת במחקר הוא משך הזמן הקצר, בסה”כ 20 שבועות. שיפור ניכר בטיקים גם בפרוטוקול מינון אגרסיבי יכול לעיתים להופיע רק אחרי מספר חודשים והשיפור ממשיך במשך שנה ולעיתים שנים והוא הדרגתי מאד.

 

מכל הסיבות הנ”ל הממצאים היו לא משמעותיים לעומת הפלצבו שגם הראה שיפור ניכר ואולי למרות הסיבות הנ”ל הממצאים של המחקר הבודד הנ”ל היו חיוביים.

לשאלתי מתי יערך מחקר חוזר שיתקן את כל הליקויים בניוסי הקודם אמרה לי וילמה שזו שאלה של מימון
וזו לדעתי שאלת המפתח. מימון. מימון למחקרים מגיע מ3 גורמים בדרך כלל:

  1. הממשלה (בארה”ב זה ה NIH) – במקרה של טורט ככל הנראה כעת אין ענין ממשלתי במחקר תזונתי לטיפול בטורט.
  2. חברות התרופות – כמובן שלחברות התרופות אין אינטרס
  3. עמותות ללא כוונת רווח המוקמות על ידי הורים וגורמים בעלי ענין המגייסים כספים ומשקיעים אותם במחקרים בתחומי עיסוק העמותה. כנראה שלעמותת הטורט האמריקאית ה TSA אין ענין לממן מחקרים בטיפול תזונתי.

 

לכן מאמצים רבים מושקעים על ידי שלושת הגורמים הללו במציאת הגורם הגנטי מחד ומציאת תרופות יחודיות לטורט מאידח.

כמובן ששני מאמצים אלו מעלים חרס כי הפתרון לא מצוי בגנים או בריפוי הגנים ולא מצוי בתרופות, אלא בבקרת המטבוליזם של הגוף על ידי תזונה נכונה….

מטרת המחקרים על אומגה 3 וטורט

בסופו של יום המטרה היא לאפשר לילדינו איכות חיים ולהפסיק את הסיוט של התלות בתרופות.

נשאלת השאלה:

כאשר יש עשרות הורים היכולים להעיד מגוף ראשון על המעבר מהסיוט של התרופות לחיים בריאים, רגילים ומלאי תוכן ומשמעות על ידי מספר צעדים פשוטים,

האם אנו כהורים (לא כמדענים) זקוקים למחקרים קליניים כפולי סמיות?

נכון זו לא “הוכחה מדעית” ותמיד ימצא האחד (בדרך כלל מי שהוא רופא, מדען או חוקר או מי שמורגל במחקרים בצורה אחרת) שיגיד ש”אם אין הוכחות קליניות זה לא עובד” או “לא נחשב” או “לא מוכח”, או שזה “הכל פסיכולוגי או פלצבו”.

יגידו מה שיגידו. כאשר אמא או אבא רואים שילד (לא אחד) החי בגיהינום ומשפחתו קורסת מבריא לגמרי ונהיה ילד קסם אתה מבין שזה אפשרי.

בראשון (שהוא הילד שלך) אתה חושב שזה מקרה.

בשני אתה חושב שזה מקרה נדיר.

אבל בשלישי ברביעי ובחמישים אתה מבין שזה לא מקרה אלא שיטה.

וכאשר אחוזי ההצלחה בשיפור איכות החיים עולים לאין שיעור על אחוז ההצלחה עם תרופות לא נותר לך אלא להודות שאולי זה לא קליני, לא מדעי ולא מוכח, אבל זה עובד עבור הילד שלי ועבור הילד של החבר שלי וזה מה שחשוב!

אהבתם את הפוסט? נשמח לשמוע אתכם


+ 7 = ארבע עשרה