ברוכים הבאים למרכז המידע

הרשמה למרכז המידע

הרשמה למרכז מידע

אחת לחודש נשלח לך ניוזלטר מרוכז עם עדכונים ומאמרים חדשים


לחיפוש בטקסט חופשי במרכז המידע הקלידו מילות חיפוש בתיבה
0
30/12/2019 | 

תודה לאבא שבשמיים שנתן לנו את הבן שלנו בחזרה במתנה. שנתן לנו את גיא היקר שהיה פשוט שליח נאמן.

בס”ד
וואוו… כמה חיכיתי לרגע הזה…
לא יודעת כל כך מאיפה להתחיל…
אני אנסה לקבץ לכם כמה שנים בדף.
ראשית אני רוצה להתחיל בתודה לבורא עולם שנתן לנו את הזכות האדירה , להכיר את האיש והאגדה, גיא בן צבי.
רקע קצר :
בננו הבכור היום בן 11. כבר כשהיה תינוק היה לו עיכוב התפתחותי בהרבה דברים. כגון : זחל מאוחר, התהפך מאוחר, דיבר מאוחר, וכו’…
העיכוב ההתפתחותי הזה ליווה אותנו עד גיל גדול. זה המשיך בזה שלילד היה קושי בהתארגנות עצמית בבוקר, להתקלח לבד וכו’, דברים מאוד טריוויאלים שרוב הילדים עושים בזמן, אצלנו הבן שלנו היה באיחור של כמה חודשים טובים אם לא שנה.
בתור ילד היה ילד מתוק וכובש עם הרבה שמחת חיים ולב ענק. היה אהוב על החברים ועל הצוותים השונים בגנים.
כבר מגיל קטן בערך 3-3.5 התחלנו לו קלינאית תקשורת (התחיל לדבר אחרי הקלינאית קרוב לגיל 4) ובמקביל גם מרפאה בעיסוק.
היה ילד די מסורבל ועם צורך בוויסות תחושתי. למשל, כשהיה מחבק, היה ממש מחבק בעוצמה עד שזה כואב. בנוסף אובחן בתור ילד עם הפרעת קשב וריכוז.
לאורך כל השנים שהיה בגן היה מקבל קלינאית תקשורת, מרפאה בעיסוק, טיפול ריגשי, גננת שילוב וכל דבר שיכולנו לעזור לו, עזרנו.
במהלך חייו עוד בתור ילד קטן לפעמים היו מצבים של מעין התפרצות זעם וקושי להשתלט על עצמו. בכי מוגזם וממושך וגם פחדים.
בדיעבד ולימים הבנתי שהכל היה קשור אחד בשני. בזמנו הייתי בטוחה שסתם הילד מפונק וצריך יותר גבולות. אף על פי שרוב הזמן היה ילד טוב.
כל השנים היה במסגרת של גן רגיל. למעט שנה אחת – זאת השנה שהחלו לצוץ כל מיני דברים.
שנה אחת לפני עלייתו לכיתה א’, הוחלט שיישאר עוד שנה נוספת בגן, אבל בגן חינוך מיוחד. שמחנו מאוד והילד ניכנס למקום שבו כל המענים לצרכים שלו היו במקום אחד: מרפאה בעיסוק, קלינאית תקשורת, תוכנית אישית, גננת להוראה מתקנת וכו’.
הגן היה מהמם. צוות מיוחד. הילד היה בעננים וגם אנחנו.
כאשר חודשיים בערך מתחילת השנה, קראו לנו לפגישה עם הצוות בשביל לדבר על הילד ועל מה שנכון לו. שם הומלץ לנו לתת לו ריטלין. בעלי התנגד בתוקף. אני ממש לא הייתי בעד תרופות, בטח שלא מסוג זה, אבל מאחר והייתי אמא צעירה לילד ראשון, קצת חירטטו אותי ואכלתי את זה. הסבירו לי שזה כמו אקמול ( כן בטח!!!) שאחרי כמה שעות זה יוצא מהגוף. והילד יהיה מרוכז כי מאוד קשה לו להתרכז.
אחרי לבטים (חשוב לציין שלא היה לי שמץ של מושג שיש קשר ישיר בין ריטלין לטיקים, למען האמת אפילו לא ידעתי מה זה טיקים) אמרתי לבעלי שניתן הזדמנות. באמת התחלנו לילד טיפול והכל היה מושלם. המטרה הושגה, הילד מרוכז ומבין את הנעשה בגן. לא היו לו שום תופעות לוואי. הכל יותר מידי טוב.
לאחר תקופה של חודשיים-שלושה התחלתי להרגיש במצבי רוח מאוד שונים ומשונים בילד. הוא היה יכול להיות עצוב, כועס, עצבני מכל שטות ובכל רגע נתון מבלי סיבה מוצדקת. שוב פעם, בהתחלה לא חשבתי שיש קשר. אחרי שראיתי שזה לא מפסיק, הבנתי שיש קשר ישיר לכדור ולמצב ההתנהגותי שלו. כאילו ראיתי את הבן שלי הופך מפרח פורח ומהמם לפרח נבול. ילד עצוב ומדוכא. אנחנו מדברים על ילד בן 6 כן?
דיברתי עם הגננת ואמרתי לה שאנחנו מפסיקים את הטיפול התרופתי לפי הסיבות שהזכרתי.
הפסקנו את הטיפול לקח קצת זמן ופחות או יותר הילד התחיל לחזור לעצמו. אממה… פתאום ביום אחד אני קולטת אותו עושה איזה שהוא פרצוף לא מוגדר ותנועה חדה עם הראש אחורה. אמרתי לו מה אתה עושה? (תוך כדי שאני צוחקת עם עצמי) והוא המשיך ולא ידע להגיד לי מה זה. לא ייחסתי לזה הרבה חשיבות כי באמת לא ידעתי מה זה. אחרי כמה פעמים הוא הפסיק.

אחרי מספר ימים שוב אני רואה אותו עושה דברים אחרים למשל: פרצופים שונים, תנועות גוף מוזרות, יורק כל שניה. אבל הכל היה מאוד משולב עם השגרה. זאת אומרת לא תמיד ידעתי שזה איזה פעולה שנקראת טיק. כי הרבה פעמים היה נראה כאילו תנועות שנכנסות עם שאר התנועות. שוב פעם רק בדיעבד הבנתי הכל. אחרי שהבנתי שקוראים לדבר הזה טיקים. ראיתי שיש מצב של טיקים מתחלפים. וזה מה שהיה אצלנו. באים לכמה ימים בתדירות מאוד נמוכה והולכים. חוזרים והולכים כל פעם בצורה אחרת. לא תמיד ידעתי שזה טיק. כאשר הגענו למצב שידעתי שמדובר בטיקים ניכנסתי לאינטרנט וחיפשתי תרופה טבעית לדבר הזה. נתקלתי במישהו שמטפל בצמחי מרפא ודיקור סיני וישר התקשרתי אליו. קבעתי תור ואז כשראיתי שהכל הסתדר, ביטלתי. (מזכירה לכם אמא צעירה, לא ממש מבינה מה קורה פה. רק רוצה שזה יעלם).

הילד עלה לכיתה א’. הכל פחות או יותר היה בסדר גמור (מבחינת הטיקים). לקראת החופש הגדול היו יותר טיקים. על אף שהם היו פשוטים ומוטורים, הם כבר התחילו להפגין נוכחות. הילד ניכנס לכיתה ב’ והיתה התגברות של טיקים ממש בצורה שקשה לפספס אבל שוב מבחינת תפקוד, הילד תיפקד כרגיל. הלך לבית הספר, אכל, שיחק וכו’… ואז יום אחד בערך 3 חודשים מתחילת כיתה ב’, הילד ניכנס לבית, מתיישב בספה ואני קולטת אותו מזיז את הראש ימינה ושמאלה ללא יכולת להפסיק.
פה מתחיל הסיוט שלנו, שאני לא מאחלת אותו אפילו לא לאויבים שלנו.
אמרתי לו נו די תפסיק! מה אתה עושה? והוא אומר לי יווו כואב לי הראש ואני לא מצליח לעצור את זה. לתאר לכם את התחושה שהרגשתי באותו רגע, לא הצלחתי לבלוע את הרוק. נבהלתי ונלחצתי. מאותו יום המצב רק הלך ונהפך ליותר גרוע. אבל כשאני אומרת גרוע זה גרוע ממש.
לאחר שאיכשהו הטיק הזה פסק, התחילו לילד המון המון טיקים מוטורים מורכבים. ממש כמה פעולות בבת אחת שחוזרות על עצמן כל שנייה. זה היה כאילו אנחנו באיזה סרט רע. תופעה. בחיים שלי לא ראיתי דבר כזה ולא ידעתי על קיום של תופעה מסוג זה.
כמובן שישר נכנסנו לאינטרנט ולפי הסתכלות קצרה הבנו במה מדובר. טורט. ובמצב לדעתי אחד מהקשים ביותר. אני כותבת והעיניים שלי דומעות…
התקשרנו לאיזה פרופסורית שמקבלת פרטי בביתה וישר הגענו עם הילד אליה. היא לקחה לנו 1400 ש”ח לשעה ונתנה לנו כדור בשם קלוניריט או משהו כזה. היא לא הייתה נראית לחוצה או מפחדת. כאילו אנחנו עוד משפחה מתוך לא יודעת כמה שבאים אליה…
הלכנו לבית והתחלנו את הטיפול שלא ראינו ממנו כמעט שום תוצאות. להפך, כל יום הפך ליותר שחור ויותר גרוע.
חשוב לי לציין שאני בדיוק הייתי חודשיים לאחר לידה. לא ידעתי איפה לשים את עצמי. ילד שכל כולו זז מבלי מנוח לגוף או לנפש ואין לו יכולת לעצור. המראה מזוויע, הכתבות באינטרנט רק מלחיצות ומדכאות. תוך כדי אני מתקשרת שוב למטפל ההוא עם הצמחי מרפא, לוקחים מונית ונוסעים אליו. התחלנו טיפול של צמחי מרפא שעזרו לנו כמו כוסות רוח למת. ראיתי שאנחנו כל יום עוברים שלב ואי אפשר לחיות ככה וחייבים משהו כימי חזק ועכשיו. התקשרתי לשניידר ושם הגעתי למרפאת טיקים וטורט. אמיתי אני אומרת לכם, אפילו הד”ר שקיבלה אותנו הייתה נחרדת מהמקרה. התחלנו טיפול בכדור שנקרא ריספרדל. חצי כדור ליתר דיוק. באמת כמה ימים וחל שיפור משמעותי לעומת מה שהיה לנו.
מיותר לציין שמהבית לא יכולנו לצאת, למעט לנסיעות לרופאים וכו’, הילד לא הלך לבית הספר כמעט חצי שנה.
כשראיתי שיפור ניכר ברמה שהילד יכול ללכת שני צעדים מבלי לרעוד כולו או תוך כדי שהוא אוכל, והיו לו טיקים ועדיין קשים אבל פחתו משמעותית, אז אמרתי לעצמי טוב, עכשיו אפשר לחזור לבית הספר. ואיך שהוא מגיע לבית הספר, ישר שיחת טלפון, בואי מהר יש לילד הרבה טיקים וקשה לו. הוא היה במצב רק לכאורה בסדר. כי כל דבר הכי קטן שהלחיץ אותו או הלהיב אותו גרם לטיקים הארורים האלה לצאת ולהרוס לנו את החיים.

ידעתי שאין סיכוי שאני נותנת לילד כדור פסיכיאטרי בגלל דבר כזה. הבנתי גם מקריאה שלא רק שלכדור הזה יש לו תופעות לוואי אלא שגם הגוף מתמכר אליו ומפתח תלות בו. אני מניחה שאתם יכולים לנסות לדמיין באיזה מצב הייתי, אחרי לידה, מבולבלת, עצובה , ומלאת חששות ופחדים. לא יכולתי לעשות כלום חוץ מאשר לחשוב על הילד ועל העתיד שלו. חייבת לציין שאנחנו משפחה דתית, מלאת אמונה וביטחון בשם יתברך, וידענו שכל מה שקורה, זה רק לטובה. גם אם לא תמיד יש לנו יכולת לראות או להבין את זה. כמה שהיינו קרובים לבורא עולם, התקרבנו יותר וקיבלנו על עצמנו כל מיני קבלות בשביל שישלח לנו את הישועה האמיתית. והישועה, ישתבח ויתעלה שמו, לא איחרה להגיע.
חייבת לספר ושתף שבכל הזמן מההתחלה ממש שלילד התחילו טיקים, תמיד הייתי מחפשת באינטרנט עזרה. והייתי חורשת על האתרים על ימין ועל שמאל בכל מה שנוגע לטיקים וטורט. לעולם לא נתקלתי באתר של גיא בן צבי. יומיים אחרי ההתחזקות שלי ושל בעלי, כאשר אני באה לחפש שוב פעם באינטרט, אני רואה את האתר של גיא. ניכנסת ומתחילה לקרוא בשקיקה כל דבר שקשור לטיקים/טורט.
משהו קסם לי, משהו בפנים אמר לי שנראה לי שהגענו ליעד. שלחתי מייל לגיא עם כל הפרטים של הסיפור שלנו ושאלתי לעזרתו.
גיא, מלאך בדמות אדם. אין לי דרך יותר טובה לתאר אותו. שהשם ישמור אותו!! חזר אליי די מהר, כאב את כאבי, הבין וניחם אותי. ונתן לנו את ההצעה להתחיל בפרוטוקול אומגה. ידעתי שאין מה להפסיד, יותר רע ממה שהיה לנו – לא יכול להיות!
עם חששות ופחדים לצד שמחה ואמונה, התחלנו את פרוטוקול אומגה עם גיא בן צבי היקר. לאורך כל התהליך גיא היה בשבילנו לכל שאלה, בעיה, התייעצות והדרכה. ליווה אותנו בצורה שבאמת קשה לי לתאר. כל כך הרבה חמלה והבנה, אכפתיות וניסיון למתן אותנו מהדאגה.
עקב לצד אגודל עשינו כל מה שהיינו צריכים לעשות החל מלהתחיל לתת לילד את האומגה 3 + הויטמין E וכלה בלהוציא את כל האוכל הלא בריא מהבית, ולהכניס רק אוכל בריא. ללא סוכרים בכלל.
בהתחלה שמרנו על תזונה נטולת סוכר כמעט ברמה של 100% מה שעשה לכולנו הרבה יותר טוב. וכמובן שקודם כל לילד.
עלינו כל פעם במינון של האומגה לפי המלצותיו של גיא תוך כדי שאנחנו יורדים מהכדור ריספרדל. לתאר לכם את הרגע הזה שהילד ירד לחלוטין מהכדור והמשיך רק עם האומגה והתזונה?
ווואו… זה היה משהו מפחיד ברמות. אין לנו מושג מה יהיה ואיך יהיה. אנחנו במצב של חוסר ודאות גמור. מי שמכיר את התופעה הזאת שנקראת טורט, יודע שזה מגיע כל פעם בזמנים שונים, טיקים שונים, תדירות ועוצמות משתנות. היו לנו הרבה נקודות של אור במהלך כל התהליך וגם רגעים של חושך. דבקנו באמונה ובדרך של גיא, נשכנו שפתיים והמשכנו הלאה. היו ימים טובים יותר וטובים פחות. אבל העיקר שהמגמה הייתה טובה. לאחר חודש כמעט מרגע התחלת לקיחת האומגה והויטמין E הייתה תחושה כללית טובה של מצב רוח יותר טוב וירידה קלה בטיקים (בהתחלה הילד היה עדיין עם הכדור). ראיתי שאצלנו המצב לא נחשב לקל מבחינת הטיקים וקראתי באתר על מוצר בשם מגנזיום טאורט. מוצר זה לפי מה שקראתי נותנים בעיקר לטיקים קשים ומורכבים.
לאחר התייעצות עם גיא החלטנו להתחיל לילד גם מגנזיום. גיא הסביר לי שיכול מאוד להיות שתיהיה החמרה במצב כתוצאה מלקיחת המגנזיום אבל אחריה אמור להגיע שיפור ניכר. וכך היה באמת לאחר יומיים שלושה, למשך כמעט שבוע, הייתה החמרה רצינית ואז שיפור ניכר. כל שבועיים בערך העלנו את המינון של המגנזיום לילד עד שהגענו למקסימום בנוסף כמובן לאומגה. וכל פעם מחדש הייתה החמרה ושוב שיפור טוב יותר מהקודם. כעבור 3 חודשים ראינו שיפור דרמטי בילד. הכמות, הרמות והעוצמות של הטיקים ירדו כמעט ב-80 אחוז. הילד שמח ברוך השם. הוא נשאר בבית כמעט חצי שנה בגלל שהעדפנו שיחזור מתי שהוא באמת יהיה 100 אחוז. ולא מיהרנו לשום מקום. מה גם שעשינו הכל בצורה מאוד הדרגתית איתו על מנת לא “לזעזע” את עולמו ושלא יחווה דברים בצורה קיצונית.

סוף טוב , הכל טוב 😊
תודה לאבא שבשמיים שנתן לנו את הבן שלנו בחזרה במתנה. שנתן לנו את גיא היקר שהיה פשוט שליח נאמן.
היום, ברוך השם מיליון פעם, הילד בן 11 אין לו טיקים. גם אם יש זה בגלל שהוא משחק עם התזונה או עם האומגה. כל זמן שהוא לוקח את אומגה במינון הנכון ולא מפספס ימים ואת המגנזיום כמובן, ולא משתגע יותר מידי עם הממתקים וכל השטויות אז הכל 100%.
במידה והוא מרשה לעצמו לשחק עם מה שציינתי אז יכולים להופיע טיקים אבל הם קלים ופשוטים ולעולם אף אחד לא יכול לשים לב אליהם. אפילו אני בתור אמא שלו לא תמיד יודעת מתי זה טיק. כי הם מאוד מובלעים בתוך ההתנהגות הרגילה והנורמלית של הגוף.
אני יודעת שאולי כבר התעייפתם מלקרוא, אבל היה חשוב לי ככה לנסות להעביר לכם את הכל בצורה הכי מפורטת.
אני יותר מאשמח אם תרצו ליצור איתי קשר ולשמוע עוד פרטים נוספים לגביי התזונה, לקיחת התוספים והשגרה היום יומית. אני הכי אהיה שמחה באמת, אם אני אצליח לעזור ולו למשפחה אחת או לאדם אחד.

כמה נקודות חשובות:
* כל התוספים הללו, האומגה, הויטמין E והמגנזיום, הם לא תרופה כימית שפועלות כאן ועכשיו. לוקח לגוף זמן להתרגל ולהתחיל לפעול בהתאם.
צריך סבלנות ,אורך רוח והרבה. אצלנו ברוך השם יחסית הכל עבד מהר אבל ידוע לי שלא אצל כולם זה עובד ככה.
* בתחילת הדרך, בשנה הראשונה הקפדנו על נושא התזונה ממש ברמה של כמעט 100% (מדובר במישהי שהמטבח זה אהבת חייה, אחרי הילדים והבעל כן? חח…) לאחר מכן כשכבר ראינו שעלינו על דרך המלך והכל טוב, אז הרשנו לעצמנו להתפנק מידי פעם בדברים שהם פחות בריאים אבל עדיין לא נגרם שום נזק, וגם לא ייגרם, אם יודעים למנן את התדירויות ואת הכמויות.
בכללי בבית שלנו עדיין משתדלים שהסביבה תהיה “סטרילית” מהבחינה של לא להכניס חטיפים וממתקים. שומרים את זה לכבוד שבת קודש. אני משתדלת להכין רק פסטות מלאות, קוסקוס מלא, פיתות ולחם מלאים. הרבה ירקות והרבה בשרים, עופות ודגים.
* כן חשוב לדעת שגם אם הכל נראה פיקס ב-1000%, מניסיון שלנו (ושל עוד הרבה) אם תקופה לא לוקחים את האומגה וכו’ + לא מקפידים על התזונה, אז כן הכל חוזר. פחות ממה שהיה בפעם הראשונה אבל עדיין בעוצמות גבוהות.
*גיא אחד האנשים היותר חכמים שיצא לי להכיר (לא באופן אישי) הוא יודע ברוב המקרים בצורה הכי טובה והכי מדויקת. כבר אמרתי לו פעם, גיא אם היו לנו כמה כמוך בארץ חצי מהבתי חולים היו סוגרים.
* אילולא המשפחה המדהימה שלי, האמונה החזקה, והמלאך היקר גיא בן צבי, באמת אני אומרת לכם, לא יודעת אם הייתי שורדת את כל הדבר הזה. ולכן שוב פעם אני חוזרת, אני יותר מאשמח להיות אוזן קשבת וכתף תומכת. להחדיר בכם אמונה ולהתפלל עליכם מכל הלב והנשמה. כשם שאצלנו היה נס והכל ברוך השם עבד ועזר , מאחלת לכל מי שמתחיל את התהליך הזה שיהיה גם אצלו סוף טוב כמו שהיה אצלנו 😊.

גיא כמה שנודה לך זה באמת לא יספיק.
מאחלים לך שבע”ה תמשיך ותעזור לעוד הרבה משפחות.
מאחלים לך את כל הטוב שבעולם הזה.

הכותבת העדיפה להישאר בעילום שם. פרטיה שמורים במערכת.
דצמבר 2019