שלום לכם.
ברצוני לשתף אתכם במקרה הפרטי שלנו ממספר סיבות:
ראשית כדי לעודד אתכם, כמו שאני התעודדתי בשנה האחרונה מכל סיפור שהתפרסם כאן ושקראתי את כולם אין ספור פעמים כי ״איך אפשר לישון בלילות כאשר יש מקרה פרטי… אז נוברים באינטרנט״.
שנית כדי להפיץ כמה שיותר, כדי לטעת בכם תקווה, לא לסגוד לאבחנות רופאים כמו שסגדנו, בעלי ואני בהתחלה.
ובסופו של דבר להודות בפומבי לשלושה אנשים מצילי חיים:
גיא בן צבי- הכל נאמר, מלאכתו נעשית גם בגלוי וגם בסתר, אחד על אחד.
דר׳ מיכאל אבולעפיה- פסיכיאטר ילדים ומתבגרים שהבין ואיבחן מיד במה מדובר ושיתף פעולה עם פרוטוקול אומגה.
אורנה יפה- נטורופתית מדהימה, מקצועית, תומכת, מעודדת, שותפה לסוד, ועוד ועוד.
לכל השלושה אנו חבים את חיי הבת ואת חיי המשפחה ששוקמה.
אתאר את המקרה שלנו בפירוט אך ללא ציון פרטים אישיים בכדי לשמר את פרטיותנו.
השם שנתתי לסיפורנו הוא "להיוולד מחדש מסכיזופרניה חמורה".
הרקע שלנו:
אנחנו משפחה נורמטיבית, 3 ילדים מוצלחים, הורים משכילים, משרות בכירות בארגונים גדולים, תושבי צפון הארץ.
אחת מבנותינו, האמצעית אשר בה מדובר, בהחלט היתה מוצלחת בכל היבט אפשרי, גם בהשוואה לאחיה, גם בהשוואה לחוג החברים. דמות להערצה ולחיקוי במלוא מובן המילה בכל מסגרת שהיתה, חוד החנית.
במסגרת טיול לאחר צבא שהתה ביתנו בחו״ל במדינה נורמטיבית למשך מספר חודשים. לא לקחה סמים (אפילו לא מעשנת סיגריות), לא שתתה, לא נאנסה ולא חוותה אלימות מסוג כלשהו. פרטים אלו חשובים כי כאשר התנהגותה השתנתה בצורה קיצונית בתהליך של מספר חודשים רצינו קודם כל לשלול טראומה כגורם ולכן בדקנו והצלבנו מידע מהימן ממספר מקורות. כל התרחישים לעיל נשללו לחלוטין!
עם שובה מהטיול החלה להתכנס בעצמה, להתנכר מבני הבית ומחוג החברים הענק, התפרצויות זעם, ניפוץ כלי נוי רבים בבית, "מצוטטים לי", "עוקבים אחריי", רזתה עד כדי עצמות בולטות, אין יום אין לילה, ועוד ועוד.
סרבה שנביא הביתה עזרה מקצועית. ״אתם צריכים עזרה, לא אני….״
החיים בבית הפכו לגיהנום, בלי הגזמה.
מפה לשם, אישפוז בכפייה בבי״ח פסיכיאטרי.
לא מאחלת לאף הורה ולאף מטופל לחוות את השלב הזה.
וכל העת, בעלי ואני, צובטים את עצמנו, האם כל זה אמיתי? האם אנו בחלום רע?
אפילו לא ידענו מה המשמעות של ״סכיזופרניה״, אין לנו במשפחה, לא מכירים אצל חברים, מה לנו ולזה……
נפלה עטרת ראשנו (חוד החנית, זוכרים…?).
האבחנה: סכיזופרניה חריפה עם התקף פסיכוטי מתמשך.
הטיפול: מפגשים קבועים עם פסיכיאטר קופ"ח וטפול תרופתי, שתי תרופות:
א. זריקה דו- שבועית של תרופה אנטיפסיכוטית בשם קלופיקסול במינון גבוה ( גבוה מאד, מסתבר בדיעבד….) של 500 מ"ג. הפרוגנוזה- מכיוון שהדיאגנוזה היא לכל החיים הרי שהטיפול ידרש עד סוף ימי חייה. לתרופה זו תופעות לוואי קשות של עייפות, טשטוש, אפטיה, הפרעות תנועה, רעב תמידי ובעקבותיו עלייה במשקל.
ב. עקב הפרעות תנועה כתופעת לוואי של הקלופיקסול קיבלה תרופה בשם דקינט המיועדת למנוע את הפרעות התנועה, מה שבדיעבד לא עזר…
הודנו לרופאים מקרב ליבנו כי "הגיהנום הסתיים…."
בפועל, בחלוף כחודש – חודשיים, התחלנו "גיהנום חדש" כי קבלנו בחזרה בת עם התנהגות של ילדה בת 12, זומבי.
חברה שבאה לבקר וראתה את הדכאון והעצבות האופפים אותנו זרקה מילים באויר ״תחקרו אומגה גליל – גיא בן צבי״ ולא יספה.
אציין שבשלב הזה את בעלי ואותי, שהינו בבית בחופשה והיינו לצד הבת 24/7, לא עניין כלום מלבד להציל את הבת.
התחלנו עם גיא את פרוטוקול אומגה. ברמה שבועית. בהתחלה: הרבה אדומים בתזונה, מידי שבוע הבת הועלתה מ 2 ל 4 ל 6 ולבסוף עד ל 12 קפסולות של שמן דגים ביום פלוס ויטמין E בהתאם. גיא הדריך שבמקביל נתחיל להפחית את מינון הזריקה. הכל בבקרה, בשיטתיות ולאט לאט , בצעדים קטנים.
אבל…. הפסיכיאטר של קופ"ח וגם הפסיכיאטרית המפורסמת ששכרנו את שירותיה באופן פרטי – שניהם לא הסכימו להפחית את מינון התרופה הפסיכיאטרית בהדרגה…..פחדו. זאת למרות שהנחנו על שולחנם את המחקר שגיא פירסם באתר, ואני עם האנגלית הממוצעת שלי מהתיכון הצלחתי להבין. אבל, כמו שהנחתי להם על השולחן – ככה זה נשאר… הרופאים לא קראו. איך ידענו שלא קראו?! – בפגישה העוקבת, ביקשנו והתחננו מכל אחד מהם, בנפרד, להפחית את המינון, שוב סורבנו וכאשר שאלנו: "לא קראתם את המחקר שהדפסנו לכם והבאנו בפגישה הקודמת?", שניהם, כל אחד בנפרד, חיפשו בערמת הניירת שלהם……
פנינו לגיא: מה עושים? מכיר פסיכיאטר שמכיר את מה שאתה מאמין ומפיץ? אכן כן. הופנינו לדר' מיכאל אבולעפיה. הבת התחברה אליו, הדר' קרא נכון את המפה של הבת, נטע בנו תקווה ואישר הפחתת מינון התרופות בהדרגה.
הכל, תוך שיתופי פעולה וסינכרון בין גיא לבין הדר' ואנו ההורים בתווך.
זה המקום לציין, שאם אתם שומעים וממליצים לכם על בעל מקצוע, אל תהססו לנסוע מרחקים, מספר שעות לכל כיוון, כדי להציל. לא התעצלנו, נסענו מרחקים מהצפון. כך עם דר' אבולעפיה וכך עם הנטורופתית אורנה יפה.
התוצאה אכן לא איחרה להגיע- לאט לאט תוך כדי ירידה בתרופות ועליה באומגה 3 ושינוי רדיקלי לתזונת אומגה, הכל היה מסונכרן ומשולב זה בזה, החל מהפך באישיותה של הבת.
הענין בחיים, הערנות, היזמה, המחשבה החדה, כולם החלו חוזרים תוך כדי החלשות של תופעות הלוואי הקשות של התרופות ככל שמינון הקלופיקסול והדקינט ירד.
רק תופעת לוואי אחת נשארה איתנו- רעד בלתי נשלט בידיים, שהיא תופעת לוואי מוכרת ולעיתים בלתי הפיכה של תרופות אנטיפסיכוטיות בכלל ושל קלופיקסול בפרט.
בעקבות המלצה נסענו והגענו גם לאורנה יפה, נטורופתית וכל אשר כתבתי בתחילת דבריי, כל מילה חקוקה בסלע.
לעולם נזכור את דבריה "הבת צעירה, הכימיה אצלה לא הרבה זמן בגוף, אני מאמינה שהיא תחלים, ראיתי כבר מקרים קודמים. אין היא צורכת את הכימיה שנים רבות ולכן היא תהיה בסדר". הבת נפגשה עם אורנה מספר פעמים. אורנה גם מכירה את פרוטוקול אומגה ובעצמה נותנת אומגה 3 גליל למטופליה.
כך, שלמעשה כל "מצילי החיים" היו שותפים לאומגה גליל, לפרוטוקול ולהפחתת מינון התרופה עד לכדי אפס מינון. מושלם!!!!
ואכן, כפי שגיא העריך ואורנה צפתה, גם תופעת הלוואי הארורה של הרעד הבלתי נשלט החלה להיחלש ולהיעלם לחלוטין לאחר כחודשיים ללא הקלופיקסול!
וכך במשך 9 חודשים הגוף של הבת התנקה מהתרופות הפסיכיאטריות.
הבת צורכת נכון להיום 12 אומגה גליל+2 ויטמין E וגם מגנזיום טאורט (המלצה של אורנה יפה) וכמובן אוכלת תזונה בריאה ביחד עם כל בני הבית על פי המלצות תזונת אומגה.
אנחנו בפיסגת העולם. הבת חזרה להיות חוד החנית, חזרה לעצמה בענק, לומדת הנדסה לתואר ראשון, חזרה לחוג החברים, מחייכת, מחבקת, יודעת היטב ומעכלת את כל מה שעבר עליה ועלינו. אין הכחשה, אין הדחקה, כולנו יודעים ומעריכים ומודים שהגענו לאן שהגענו.
כל הבית, נמצא כבר בתזונת אומגה. זו כבר דרך חיים אצלנו, אפילו הילדים כבר לא מחמיצים פנים למראה כוסמת, ברוקולי ועוד ועוד.
יתרה מזו, בעלי ואני, גם צורכים אומגה גליל ברמה יומית. (לפי מינון המחשבון. לא "הטרחנו" את גיא בהקשר הזה…..) יש לנו מדף שלם במקרר שמוקדש לבקבוקי אומגה. בעלי, ששנים פקדו אותו כאבי ראש באופן תדיר, מזה מספר חודשים אפילו לא מתלונן, אין לו יותר כאבי ראש, ברוך השם. הוא מרגיש חדש.
אוסיף עוד מספר נקודות:
בכדי לשמור על עמימות ועל מה שקורה בבית (די התביישנו ואנו גם משפחה די מוכרת בעירנו) כל הטיפולים נעשו מחוץ לעיר: הפסיכיאטרים, הזריקות בחדר אחיות של קופ"ח, הנטורופתית – רק נסענו ונסענו כדי שהשמועה בעיר לא תעבור מפה לאוזן…..יתרה מזו, אפילו הסתרנו מהמשפחה הקרובה, תמיד מצאנו סיפור כיסוי. כמובן, שמשהו ריחף באוויר אבל הסביבה לא ממש ידעה פרטים מדוייקים. הצלחנו "לשייט מתחת לרדאר הסביבתי".
חמ"ל – זה ישמע, אולי מוזר אבל אמת לאמיתה: המראה בחדר השינה שלנו הפכה לחדר פיקוד. כי כאשר הסתיים היום, לא ניתן ללכת לישון ( מי בכלל יכל להירדם ?!) בלי רישום בשביל הפרוטוקול השבועי, מה הבת אכלה היום, בשביל רישום מדוייק של תופעות הלוואי שגיא ביקש ברמה יומית, בשביל המינון התרופתי ומתי לבקש הפחתה הדרגתית , מתי תור לפה, מתי תור לשם ועוד כהנה וכהנה.
הפכתי לרשמת אובססיבית. שום פרט לא נעלם מאיתנו. הכל תועד. הרבה דפים, פתקאות, סלוטייפ, מדגשים.
לסיום, אכיר שוב תודה לשלושת המלאכים (דר' אבולעפיה, גיא בן צבי ואורנה יפה) ואציין שגם התמיכה המשפחתית תרמה את שלה. כאמור, במהלך המשבר, בשלב מסויים הסתיימה החופשה שנטלנו וכדי להמשיך לטפל ולהיות עם הבת 24/7, הגיע השלב שקבלנו החלטה וביקשנו לפרוש ממקומות העבודה, שנענו לנו עקב המקרה בבית. יצאנו לפנסיה מוקדמת עם הפסד כלכלי לא מבוטל אבל הכל בטל לעומת החיים החדשים של הבת (ושלנו) שקבלנו במתנה.
לא היינו יכולים להתעקש, לחשוב על פתרונות, לחקור ולהיות בקשר שוטף עם גיא, לנסוע מרחקים גאוגרפיים, אלמלא הקדשנו לפרוייקט את הזמן, ימים ולילות..
היה זה פרוייקט החיים האישי שלנו.
החלטנו לפרסם את המקרה שלנו ברבים, אנו מרגישים שליחות.
חיזקו ואימצו, הילחמו עבור בריאותכם ובריאות יקירכם.
בברכת בריאות לכולנו.
המשפחה שניצלה מסכיזופרניה באמצעות תזונה.10.12.17